גז"ד למורשע בהריגת בחור באמצעות אבנים עקב קטטה שהתפתחה

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בגין הריגת המנוח, שחר עמר ז"ל (להלן: " המנוח"), בעבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

איני מוצא לנכון לחזור על קביעות הכרעת הדין ואזכיר כי במסגרתה קבעתי,כי במהלך קטטה,  זרק הנאשם שתי אבנים לעבר המנוח ופגע באחת מהן לפחות בחלקו האחורי של הראש שגרמה למנוח שבר בגולגולת. המנוח התמוטט מיד לאחר הפגיעה ומת כעבור מספר דקות.

טענות הצדדים לעונש:

טענות המאשימה:

לטענת המאשימה, מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתנהגות אלימה של הנאשם אשר עשה שימוש באבנים. עוד טענה, כי אמנם הנאשם הודה בהשלכת האבנים, אבל לא נטל אחריות על מעשיו ובמהלך כל שמיעת התיק ניסה לגלגל את האשמה לפתחו של המנוח.

ב"כ המאשימה הפנתה לכאב שנגרם למשפחת המנוח שחוותה חוויות רגשיות קשות. עוד הפנתה לתסקיר הקורבן שממנו, לטענתה, עולה הקושי להתמודד עם הטראומה שפקדה את בני המשפחה.

ב"כ המאשימה ציינה, כי האינטרס הציבורי מחייב מיגור תופעה זו של יישוב סכסוכים באלימות. עוד ציינה כי נסיבותיו האישיות של הנאשם נסוגות מפני האינטרס הציבורי ובמיוחד כשלחובתו של הנאשם עבר פלילי.

הפנתה לפסיקה וביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי הולם למשפחתו של המנוח.

ב"כ המאשימה העידה מטעמה את אמו של המנוח אשר מסרה כי היתה קשורה מאוד לבנה המנוח ומותו הותיר חלל בחייה ובחיי בני המשפחה שסובלים מאוד וחוותה כאב גדול ומתקשה להתמודד עם כל אלה. העדה הראתה לנאשם תמונת בנה המנוח וציינה כי אף אחד ממשפחת הנאשם לא בא לנחם או לבקר אותה. העדה הגישה מכתב שכתבה על בנה המנוח שנהרג (סומן ת/72).

טענות ב"כ הנאשם:

הסנגור ציין, כי אומנם אין מחלוקת שמדובר בכאב רב של אם המנוח וכי הנאשם ומשפחתו שותפים לכאב זה, אך טען כי בימ"ש שוקל את כל נסיבות האירוע וגוזר את הדין על פי נסיבותיו של כל מקרה. עוד ציין כי  בית המשפט לא משמש זרועה של משפחת המנוח כנקמה. בנוסף ציין, כי הנאשם לא התכוון לתוצאה הטרגית.

הסנגור ביקש להתחשב בנסיבות הסתבכות הנאשם באירוע זה ששינה את מסלול חייו וגרם לו הרבה צער ונזק סביבתי.

לטענתו, יש מקרה אחד בלבד שבו נהרג אדם כתוצאה מהשלכת אבן. הפנה לת"פ (ת"א) 40049/08 מ"י נגד מנחם אדטו (ניתן 25.11.08) (להלן: " עניין אדטו"). ציין כי זה פסק הדין היחיד במדינה שמדבר על השלכת אבן. לטענתו, בעניין אדטו, הנסיבות חמורות והנאשמים מגיעים ביוזמתם לביתו של המנוח ע"מ לריב איתו, שניים כנגד אחד, ובימ"ש מטיל בסופו של יום על אחד הנאשמים 6 שנות מאסר בפועל. לכן ביקש כי העונש שהוטל בגזר דין אדטו יהווה  רף עליון בתיק שלפנינו.

עוד הפנה לת"פ 320/2002 מ"י נגד נעים נסראלדין (ניתן ביום 28.9.04), שם נידון הנאשם ל- 8 שנות מאסר לאחר שזרק גוף חמום מברזל וגרם למותו של אדם. ציין כי בימ"ש קבע כי השלכת אבן היא פחות חמורה.

באשר לעברו הפלילי של הנאשם, ציין הסנגור כי לחובת הנאשם שתי עבירות שקשורות לצבא, שתי עבירות רכוש, ועבירת סמים אחת. אין לו עבר באלימות ולא מדובר באדם אלים. לטענתו, האופי הלא אלים של הנאשם עולה מהתנהלותו בתיק.

בנוסף לכל האמור, הגיש הסנגור אסופה של פסקי דין וביקש לגזור את דינו של הנאשם במידת הרחמים ועפ"י עקרון אחידות הענישה שמחייב הטלת עונשים דומים במקרים דומים. לטענתו, המדובר בבחור צעיר וזמן קצר לפני האירוע נישא, בנו נולד כשהוא במעצר עוד לפני הגשת כתב האישום. עוד ביקש להטיל על הנאשם עונש שיאפשר לו לשוב למשפחתו ולבנו התינוק שזקוק לדמות אבהית.

עדי אופי מטעם הנאשם:

הנאשם העיד מטעמו את מר מאיר סיבוני, מחלק מזון למשפחות נזקקות בהתנדבות שבמהלך פעילותו זו הכיר את הנאשם. העד ציין כי הוא מכיר את הנאשם הרבה שנים, תיאר את הנאשם כאדם שאוהב לעזור לזולת. ציין כי הנאשם עזר להם בעשייה ההתנדבותית והיה מביא את רכבו  כשהתעורר צורך בכך ואף יצא איתם בהתנדבות לחלק מזון למשפחות הנזקקות. עוד ציין כי עזרת הנאשם נפסקה בעקבות מעצרו בתיק זה.

עוד העידה אשתו של הנאשם, גב' שירן. ציינה כי היא מכירה את הנאשם כבר ארבע שנים ואף פעם לא היה מעורב בקטטה . עוד ציינה כי נולד להם בן לאחר 9 ימים מהאירוע נשוא תיק זה והנאשם ראה אותו רק שלוש פעמים. בנוסף העידה כי הנאשם הביע צער מספר פעמים בפניה על האירוע שבו הוא רק רצה לעזור לשירן.